מכתב אישי מהלב, מאלה קליין ממטה שובתי הרעב אשר בגן הוורדים בירושלים

ב-29/05/2006, ראש הממשלה ופרופסור שני מוצאים פתרון לחולי סרטן המעי הגס. שר הבריאות מאשר והשופטים מחליטים להאמין בממשלה וללכת הביתה. הובטחו לנו דיונים אובייקטיביים של ועדת סל התרופות. הובטח לנו שבסכום שהוקצה יוכלו להכניס את הארביטוקס והאוסטין והובטח שזה יקח בין 6 ל-8 שבועות. בינתיים הועדה המליצה רק על האוסטין וגם זה באופן חלקי, שר הבריאות חתם והממשלה אישרה. עברו 3 חודשים, ב-27/08/2006 חזרו חולי סרטן המעי הגס לשבות ולהלחם למען הצדק ולמען החיים.

בינתיים עצוב כאן בגן הוורדים, היום ה-30/08/2006. כבר 08:30 בבוקר ואף אחד מהתקשורת עוד לא התקשר לברר מה קורה כאן עכשיו. זה לא כל כך נורא כי גם ככה לא קורה שום דבר. אלה וישראל יושבים ליד השולחן, מדי פעם עובר מישהו, מבקש לחתום מאחל בהצלחה וממשיך בדרכו. קשה לי להאמין שאנשים כל כך תמימים והם באמת חושבים שעצומה תפתור את העניין הזה. במאבק הקודם עזרנו לכ-25000 איש בישראל, אותו מאבק בו הייתי מאוד קרובה לפגוש את אלוהים פנים אל פנים.

אם רק 10% מאותם 25000 איש היו מגיעים לכאן, לומר תודה, לתמוך, ולהשאר כמה שעות, הייתי מאמינה שלמישהו אכפת ושיש כאן סיכוי לפתרון. אבל אלו אותם אנשים שישבו בבית ממורמרים ושאח"כ איימו בבג"צ כדי שחס וחלילה לא נקבל את התרופות לפניהם. ואלו אותם אנשים שיושבים בבית עכשיו מרוצים ומחליטים שזה לא המאבק שלהם. רבים אומרים לי שהעם עייף ושעברנו מלחמה וכולם רק רוצים לנוח וליהנות מסוף החופש. אני גם עייפה ואני מכרמיאל ויותר מחודש נאלצתי גם אני לשהות במרחב המוגן מול כל הקשיים שזה יצר, אבל אני לא מוכנה לשבת מהצד ולתת למישהו אחר לעשות את העבודה בשבילי. זו מלחמת קיום, זה הזמן ואין ברירה אחרת.

אמא שלי תקבל את האוסטין מאמצע ספטמבר, היא נכנסה להתויה שהוגדרה בועדת הסל. יכולתי להחליט שאני את שלי עשיתי ולהשאר בבית. אבל מה עם איציק כהן? ומה עם אבא של רון הרוש? ומה עם אשתו של ישראל ששובת עכשיו והיא בת 32 ויש לה 3 ילדים קטנים שצריכים אותה בריאה ובחיים?

ומה עם דוד קפאח, שמספיק לבוא ולהסתכל בבנו אוראל בן ה-11 בעינים כדי להשתכנע שאין לנו ברירה אחרת אלא להלחם על חייו. אני מבקשת ומתחננת בפני כל הציבור: אנא הגיעו לכאן, הצטרפו, לכמה שעות או אפילו ללילה. בואו נראה לממשלה יחד שאנחנו חזקים ושהחלטות אפשר לשנות, ושחיי אדם הינם ערך עליון.

אותה ממשלה שהפקירה חולים, זו הממשלה שהפקירה חיילים, וזו הממשלה שהפקירה את תושבי הצפון, וזו הממשלה שצריך כעת להלחם בה יחד. למען חיים טובים יותר, או פשוט למען החיים. המאבק הזה יצליח, זה רק עניין של זמן, עד שמנהיגי המדינה שלנו יבינו שהם חייבים לעזור.

בואו ועזרו לנצחון החשוב הזה למען כולנו! אנחנו כאן בגן הוורדים, מחכים לכם.

לתמיכה ומידע נוסף: people4help@gmail.com